המשבר הכלכלי אשר פוקד אותנו, יצר תופעה של "מחנק אשראי" במשק. יותר ויותר חברות ועסקים מחפשים שוב ושוב אחר מקורות מימון נוספים - לצד הבנקים. המערכת הבנקאית, אשר עצרה כמעט לחלוטין הזרמת אשראי חדש, טוענת כי  אינה יכולה לספק לבדה את צרכי האשראי של הסקטור העסקי. על כן, שבה ועולה אפשרות המימון החוץ-בנקאי והדרכים בהן ניתן להגדיל את היקפו ונתח השוק שלו. גם משרד האוצר מחזיק בדעה, כי חשוב לדאוג לתחרות בשוק האשראי ולכן הוא פועל להגדלת היקפו של אפיק מימון זה.
כדי להבין את התנהלותו וחשיבותו של שוק המימון החוץ-בנקאי בתקופת משבר, ראוי לסקור מספר מאפיינים שלו.  ראשית, מימון זה מורכב ברובו מאג"ח קונצרני. בשנת 2007 גדל המימון החוץ-בנקאי ב-99 מיליארד ש"ח, כשמתוכם כ- 94 מיליארד ש"ח ניתנו באמצעות אג"ח קונצרני. בשנת 2008, השפעת המשבר כבר הורגשה וסך הגיוסים באמצעות אג"ח קונצרני הסתכם ב-23 מיליארד ש"ח בלבד -  ירידה של 77% בהשוואה ל 2007.
שנית, 85% מהחברות אשר גייסו מימון באמצעות איגו"ח, דורגו בדירוג A ומעלה. בנוסף, כ-30% מהסכומים שגוייסו ניתנו לחברות הפועלות בענף הנדל"ן, כ-24% לבנקים וכ-22% לחברות אחזקות והשקעות.

אם נבחן בקצרה את הממצאים הללו, נראה כי שוק המימון החוץ-בנקאי הוא אינו שוק משוכלל ומפותח דיו וזאת ממספר סיבות. הראשונה, כי מדובר באשראי שניתן לקבוצה מצומצמת של חברות, בעוד שמרבית החברות במשק - החברות הקטנות והבינוניות - לא יכולות לעשות בו שימוש.  השנייה, עד להתפרצות המשבר, בתקופת השיא והפריחה הפיננסית, ההתייחסות לאג"ח הקונצרני לא הייתה כעל מתן אשראי לחברות, אלא כעל אפיק השקעתי, שעתיד להניב תשואה גבוהה יותר למנהלי ההשקעות.

ואכן, שכשהחל המשבר, חלה עצירה מוחלטת בהיקף האיגו"חים ונשמעו ביקורות רבות כנגד הגופים המוסדיים על אי יכולתם להתמודד עם פירעון האג"ח הקונצרני. לכן, גם ההצעות שמועלות על-ידי האוצר, אשר מטרתן לחזק את שוק המימון החוץ-בנקאי, מכוונות לתמיכה בחברות שגייסו כספים באמצעות איגו"ח. הדבר אמנם יביא להקלה מסויימת - אך רק בקרב מספר מצומצם של חברות. זאת, בשעה שמרבית החברות במשק לא "ייהנו" מכך היות והן אינן פעילות באותו שוק.
לפיכך, אילו באמת היה קיים שוק מימון חוץ-בנקאי מפותח, תופעות מחנק האשראי ועליית מחירי הכסף שאנו חווים כיום, היו בעוצמות פחותות.

אין ספק, שלהתפתחותו של שוק אשראי חוץ-בנקאי, חשיבות מכרעת בצמיחת המשק, אולם על שוק זה ללבוש צורה אחרת. הוא צריך להיות מושתת על קשת רחבה של "שחקנים" גדולים, כדוגמת כלל מימון. חטיבת כלל מימון הוקמה במטרה להציע תחת קורת גג אחת, מיגוון פתרונות מימון חוץ-בנקאיים לסקטור העסקי והפרטי. לשם כך הוקמה גם כלל מימון קרדיט שמציעה הלוואות  לזמן ארוך למימון השקעות, מיזוגים ורכישות, מימון פרוייקטים ועוד. 
אחד ממכשירי האשראי אותם מציעה כלל מימון לחברות, הינו הפקטורינג. כלי מימוני זה, החל לתפוס תאוצה בישראל רק במהלך השנים האחרונות - מאוחר משמעותית מארצות מפותחות אחרות, בהן תעשיית הפקטורינג קיימת בהיקפים נרחבים מזה שנים רבות. שיעור החדירה של הפקטורינג בארץ עומד על כ -  1.25% מהתמ"ג בלבד, לעומת שיעורים של כ-3% עד 5% מהתמ"ג ואף יותר בארצות מערב אירופה (באנגליה השיעור מוערך בכ-15%).

בשנת 2008 הוערך שוק הפקטורינג בישראל בכ- 7.5  מיליארד ש"ח. מתוך סכום זה חלקה של המערכת הבנקאית עומד על כ- 3.5 מיליארד ש"ח וחלקן של החברות החוץ-בנקאיות הסתכם בכ- 4 מיליארד ש"ח. חישוב פשוט מראה, כי אילו שוק הפקטורינג היה מפותח יותר בארץ, ברמה דומה לממוצע בארצות מערב אירופה, אזי עסקאות נוספות בהיקף של עד 10 מיליארד ש"ח היו מבוצעות מדי שנה על-ידי חברות פקטורינג חוץ-בנקאיות. פרושו של דבר - הזרמה של מיליארדי שקלים,  בעיקר למגזר החברות הקטנות והבינוניות ומימון הון חוזר לאלפי חברות.
לסיכום, כדי לפתח את שוק האשראי החוץ-בנקאי,  קיימת חשיבות לכניסתם של גופים מוסדיים בעלי יכולת פיננסית, אשר יציעו פתרונות אשראי מגוונים. שוק שכזה יאפשר לחברות במשק להתמודד טוב יותר בעיתות משבר, כפי שאנו עוברים כיום ויקל על תופעות של מחנק אשראי ואי מתן אשראי על-ידי המערכת הבנקאית.
בישראל, שבה כוחה וריכוזיותה של המערכת הבנקאית גבוהים מאוד,  תהליך התפתחותו וחדירתו של שוק מימון מוסדי לצד המערכת הבנקאית, הינו תהליך הדרגתי, שמשברים כדוגמת המשבר הנוכחי רק יתרמו להתפתחותו ויחדדו את חשיבותו.
   
היקף האשראי הבנקאי והחוץ-בנקאי במשק (במיליארדי ש"ח): 

שלומי שריד, מנכ"ל כלל מימון פקטורינג, מסייע באופן שוטף לצוותי אובליסק במטרה לבנות מערכי אשראי יעילים יותר, לנטרל סיכוני אשראי ולהרחיב את בסיס המימון של חברות הנשענות על מימון חיצוני כבסיס להמשך התפתחותן.